עבירות המין הן חלק משמעותי מאוד בדין הפלילי בישראל והענישה עליהן מוסדרת בסעיפים 345 – 355 לחוק העונשין. מדובר בספקטרום רחב מאוד של עבירות שהענישה עליהן משתנה מאוד בהתאם לנסיבות, אולם ברירת המחדל בעבירות מין היא הטלת עונש של מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית ופיקוח על עבריין המין, לכן הרשעה בעבירת מין משפיעה מאוד על חיי המורשע.
ביצוע עבירת מין מדביק לעבריין סטיגמה אותה מאוד קשה להסיר, החל מאלו שביצעו עבירות "קלות" יחסית ועד נאשמים שהורשעו בעבירות אונס או מעשה סדום. מעבר להרשעה עצמה, לעבירות מין יש השלכות מכוח חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין המאפשר הטלת הגבלות על עבריין המין ופיקוח הדוק עליו גם לאחר שסיים לרצות את מאסרו. זה המקרה היחיד בחוק בו נאשם שסיים לרצות את עונשו לא חוזר לחברה באופן עצמאי אלא ממשיך להיות מפוקח על ידי "יחידת צור" של שירות בתי הסוהר.
כשפרקליט מחליט אם להגיש כתב אישום נגד עבריין מין הוא צריך לבחון את כל סוגי העבירות הכלולות בחוק ולבחור את הסעיף הרלוונטי ביותר מתוך עשרות סעיפים סבוכים ומורכבים. בחירה זו תשפיע על חייו של העבריין באופן מידי ועלולה גם להשפיע על העונש הסופי שייגזר עליו אם בית המשפט ימצא אותו אשם.
